דפי הנצחה

בנימין (ולטר) ימיני



נולד בי' בשבט תרס"ה - 16.01.1905

נפטר בכ' בתשרי תשל"ג - 28.09.1972



בנימין, שכולם הכירו בשם ולטר וולף, נולד בעיירה דינסלקן שבצפון גרמניה, למשפחה מתבוללת. כבר בהיותו נער החליט לכוון את חייו ליהדות ולשמירת מצוות.
בגיל 20 עבר לפרנקפורט, והיה למדריך ועורך עיתון בתנועה "עזרא". את שיא הישגיו שם ראה כשהוחלט שה"עזרא" תהיה תנועה ציונית. ולטר הלך ללמוד בישיבה של הרב ברויער. תקופה זו השפיעה וכוונה את התנהגותו כל ימיו. הקפדה במצוות, השכמת בית-המדרש שחרית וערבית, ודרישה בלתי מתפשרת מבניו שילמדו גם הם בישיבה. עם זאת, היה אדם מאוד פתוח לשמוע כל דעה ושאף להכיר זרמים מחשבתיים רבים.
בסוף 1933 עלה לארץ לקיבוץ רודגס עם אשתו הרטה והבן. היה בין המאושרים שנתקבלו לעבודת חוץ בפרדס, והיה גם עגלון, בנאי, גזבר וירקן. פעל להעלאת הרמה הדתית ברודגס, נתן שיעורים, ולחם להבאת רב לקיבוץ. כשעברו ליבנה, הוא התמסר לפעילות משקית וחברתית. קיבל על עצמו כל תפקיד מתיש, ועמד בו בזכות תכונותיו: שיקול דעת, הומור ורוח טובה. לא התרגז ולא התלהב, בעל כוח פנימי, אך מחושב ושקט. שנים רבות כיהן כמזכיר פנים וכיו"ר האסיפה.
ב1945- קיבל על עצמו לפתח את תעשיית השימורים. רכש ספרים ולמד את הנושא מא' עד ת'. שנים עבד במפעל וניהל אותו, ובגיל מבוגר עוד הלך בלילות לפרוק ארגזי מלפפונים - "אני והנהג זה מספיק". אחר כך עבר לעבוד במשרד, ומי שבא לשם, יצא עם כספו ועם חיוך. גם כשעבד קשה, הקפיד לקבוע עיתים לתורה. ראה בחיי הקיבוץ קיום מצווה. אבל הכל עשה בענווה ובצניעות.
בשנות המחלה של הרטה, טיפל בה במסירות אין קץ.
מחלת הסרטן הפתאומית לא שברה את רוחו, וגם כשהתייסר, שמר על אופטימיות והומור. בימיו האחרונים אמר: יהיה טוב, או ב"זה" או ב"בא".