דפי הנצחה

יהודית זמוש
נולדה בכ"א באדר א' תרע"ג 28.02.1913
נפטרה בט' בתמוז תשס"ה 15.07.2005


נולדה כבת שלישית לזוג יוצאי גליציה שהתיישבו בעיר הספר של הקיסרות האוסטרו-הונגרית – גוריציה שעל גבול איטליה. המשפחה הקטנה עברה תלאות קשות במהלך מלחמת העולם הראשונה; אבי המשפחה, שחזר חולה מהשבי הרוסי, נפטר. ילדותה והתבגרותה של יהודית הייתה בצל חוויות המלחמה והיתמות. ארבעת האחים ואמם יצרו משפחה חמה שוחרת השכלה. הקהילה היהודית בגוריציה הייתה ותיקה ומושרשת וקיימה חיים יהודיים תוססים עם פעילות ערה מאוד של קבוצת ילדים ונוער, שבני אקרט היו חלק חשוב ממנה. יהודית הייתה תלמידה מצטיינת וסיימה לימודי הוראה ודוקטור לפילולוגיה באוניברסיטת בולוניה. עם עליית השלטון הפשיסטי עלתה בעקבות אחותה הגדולה לארץ ונקלטה עם קבוצת חברות איטלקיות ברודגס. מאוחר יותר נקלט גם ברטי האח הצעיר בקבוצה. עבדה באושר בלול ולמרות שהסתירה את הרקע האקדמאי שלה, קיבלה את "דין הקבוצה", ולאחר השתלמות קצרה בלימודי יהדות בירושלים הקימה ב- 1940 את כיתה א', ייסודה של בית הספר בקבוצה, ונקשרה עד מאוד לשבעת תלמידיה.

עם עזריאל זמוש, היקה המשכיל שנקלט ברודגס שנה לפניה, הקימה את משפחתה שהייתה לימים מרכז חייה ותקוותיה: ארבעת ילדיה יורם, מילכה, אלישבע ויהושע. יהודית הייתה המורה, המטפלת, המדריכה, וגם אימא של רבים מתלמידיה לאורך השנים. בשנת 1947 קלטה קבוצה של"ילדי טהרן" לכיתתה ואימצה את בלהה טפר כבתה. כמורה, מטפלת ומחנכת ראתה את תפקידה בעיקר לקדם את התלמידים החלשים בכיתה ובחברה, כך שישיגו את בסיסי הידע והתרבות במינימום ההכרחי. החשיבה מאוד יצירת אווירה אופטימית ופיתוח סביבה אסטתית וחוויות של מוסיקה, צבעים ושמחה בכיתה ובבית הספר. בשנים 1959-1966 הייתה מנהלת בית הספר, התלמידים וההורים זוכרים את המסיבות והצגות סוף השנה המקוריות והיצירתיות מאותן שנים. לאחר שחלתה בגיל 55 עבדה בספריה והקימה קטלוג לפי נושאים.

נפטרה בגיל 92 מוקפת בנים, נכדים ונינים.