דפי הנצחה

בן-טובים חָיָיה

נולדה: י' בתמוז תרפ"ז 10.08.1927
נפטרה: י' בכסלו תשס"ט 06.12.2008

חייה נולדה בליטא, בעיירה שאקי, למשפחת למסקמסקי, בת בכורה לארבעה אחים צעירים ממנה. בהיותה בת 13 עזבה את ביתה והחלה ללמוד בעיר קובנה, שם גם הצטרפה לתנועת "בני עקיבא". עם פלישת הגרמנים לליטא בשנת 1941, נותקה חייה ממשפחתה, והיא בת 14 בלבד. נותרו לה בגדים מעטים וכמה פרוטות, וכן סידור תפילה שלא מש מידיה. הליטאים ניצלו את האנדרלמוסיה שנוצרה עם כניסת הגרמנים לקובנה, ורצחו ובזזו יהודים ללא רחם. חייה התלוותה למשפחת מכרים עד למעבר היהודים לגטו. גם שם המשיכה לנדוד ממשפחה למשפחה, על מנת למצוא מקום להניח ראשה. בגטו עבדה עבודת פרך בתמורה למנת מרק ולחם. במקביל, המשיכה לפעול בתנועת "בני עקיבא" שהמשיכה לקיים פעילות גם בגטו. עם חיסול הגטו, בקיץ 1944, הועברה חייה למחנה העבודה "שטוטהוף" שעל גבול גרמניה, שם הייתה עד השחרור. כל שנות המלחמה לא ידעה מה עלה בגורל בני המשפחה, ורק בסופה התברר לה כי היא היחידה ששרדה.
בשנת 1946 הגיעה אל חופי הארץ, לאחר מסע ארוך ומייגע באניית מעפילים. היא נעצרה ונכלאה במחנה "עתלית", ומשם הועברה עם כל המעפילים לקפריסין. לאחר מספר חודשים שוחררה וזכתה לעלות לארץ.
חייה החליטה להצטרף לקבוצת יבנה, פה קיוותה לבנות את ביתה מחדש. היא הכירה את חבר הקבוצה זלמן בן-טובים, ונישאה לו. נולדו להם 3 ילדים: אריה, רותי ויעקב. תקוותה לחיים ללא שכול נכזבה כאשר בנה בכורה אריה הי"ד נרצח בידי מחבלים בשנת 1978. סידור התפילה שליווה אותה בימי השואה ליווה אותה גם עתה, ונתן לה את הכוח להמשיך להתפלל ולאהוב את בני משפחתה ונכדיה.
חייה עבדה במחסן בגדים. בין השאר היא קיבלה על עצמה את תפירת בגדי העבודה ותיקונם, תפירת שקי טלית ותפילין ותיקוני טליתות קרועות. היא הייתה ידועה במעשי צדקה וחסד, כמי שמסייעת וסועדת את חברותיה על מיטת חוליין, וכן באהבתה הרבה לארץ ישראל השלמה, וכאישה בעלת אמונה עזה ותמימה בקב"ה.