דפי הנצחה

ישראל ינובסקי ז"ל



נולד בי"ח בתמוז תש"ך – 13.07.1960
נפטר בכ"א בכסלו תשמ"ד – 27.11.1983


ישראל בן עטרה ובנימין, אח למרים, לשפרה ולמרדכי. הוא נקרא על שם סבו, אביו של בנימין, שנרצח בשואה.
בהיותו בן ארבע התברר שהוא לוקה בשמיעתו – מצב שהלך והחמיר עם השנים, אך לא מנע ממנו להיות ככל ילד מאושר אחר בגילו.
הוא סיים לימודיו בבית הספר בקיבוץ, תפס מקום מרכזי בחברת הילדים, והתבלט בכושר מנהיגות, בסקרנות אינטלקטואלית, במקוריות מחשבה וגם בספורט.
ככל הילדים, התחיל לעבוד במשק ילדים, והתאהב במקום, ובבעלי החיים. כשבגר עבר לרפת והכיר כל פרה. גם כשהיה בצבא, היה מנצל כל הזדמנות לקפוץ הביתה וישר לרפת.
מגבלות השמיעה פטרו אותו מחובת שרות בצה"ל, אבל הוא התעקש להתנדב כמדריך לידיעת הארץ בנגב, תפקיד קשה ותובעני. לאחר קורס לידיעת הארץ, בהמלצה מיוחדת של ועדת מטכ"ל, נתמנה לקצין למרות מגבלותיו. הוא פיקד על יחידת ההסברה ברובע היהודי בירושלים, היה מפקד קורס מש"קי חווי"ה, וקצין ידיעת הארץ של ביה"ס לקצינים. סיים את שירותו בדרגת סגן. הוא נחשב לאחד מ"שועלי ידיעת הארץ", והצבא החליט להנציח את זכרו בהוצאת ספר על הר הנגב, למרות שנהרג אחרי שחרורו.
בזמן מלחמת לבנון כשנסגרו מרכזי ההדרכה, התנדב ישראל לסייע בהבאת מרצים ואומנים לחיילים. גם בלבנון ניצל כל הזדמנות לחרוש דרכים בלתי מסומנות ולהכיר את השטח. בשעות הפנאי המעטות מהצבא, דהר במרחבי הארץ על האופנוע האהוב שלו. במשך כל תקופת שירותו בצה"ל הוא ייצג במעשיו ובתפיסת עולמו, את ערכי אהבת הארץ והקשר למקורות שינק כאן בביתו – בית קבוצת יבנה.
את מותו מצא בהתרסקות מטוס יחד עם אלדד רון ז"ל בכ"א כסלו תשמ"ד בגיל 23, בדרך לאופקים חדשים אליהם לא הספיק להגיע.