דפי הנצחה

אלקה נולדה וגדלה בטימשאורה, רומניה, להוריה שמואל –אריה ולאה מושקוביץ'. משפחה בת 5 בנות ובן. ביתם היה חרדי. אביה היה חייט, שפרנסתו דחוקה. אלקה הצטיינה בלימודים, ומגיל צעיר סייעה בפרנסה, על ידי מתן שיעורי עזר לחבריה ללימודים. לאחר סיום שמונה שנות לימוד בגימנסיה עברית,  עבדה כמזכירה בבית חרושת.
את אלימלך, בעלה לעתיד, פגשה באקראי כשביקרה חברה. היא צדה את עינו, והוא הציע לה "עיסקה": היא תלמד אותו רומנית והוא יסייע לה ללמוד עברית ולימודי קודש. כך נוצר ביניהם קשר רומנטי,  ובשנת 1942 הם נישאו. בני הזוג שאפו לצאת מרומניה ולעלות ארצה.  הם נכנסו בדרך לא דרך לבוקרשט, בעת שהעיר הייתה תחת הפגזות כבדות. לאחר תלאות רבות, באמצעות אנשי "עלייה ב", הגיעו ארצה  והצטרפו לקבוצת יבנה. כאן נולדו בזה אחר זה ארבעת ילדיהם: אסתר, יוכבד (יוכי), ישי ואברהם. 
אלקה עבדה במטבח הילדים.  היא השתדלה  לגוון את התפריט הדל, ואף יצאה לקורס בישול. (שם למדה מחברה  להכין את ה"מאכל הונגרי" האהוב). השתלבותה בחברה הקיבוצית לא הייתה קלה. היא חשה תמיד כ"חדשה" ולא מוערכת. לאחר כשמונה שנים  החליטה להיות מטפלת. היא ליוותה שני מחזורים של ילדים לאורך רוב שנות החינוך שלהם. היא ניסתה ללכת על פי ה"אני מאמין" שלה, להכניס מעט רוך  לחינוך הייקי הנוקשה, ולהיות קשובה לצרכיו הפסיכולוגיים של הילד.  חניכיה יצרו עימה קשר עמוק, שנמשך לאורך שנים. 
כשהיא בת 48, החליטה ללמוד כלכלת בית. בסיום לימודיה, הקימה את המגמה לכלכלת בית בביה"ס התיכון, אותה ניהלה כ-15 שנה. שיעוריה הפכו לחלק מההווי החינוכי באותן שנים. תלמידיה זוכרים אותה כמי שהקנתה להם הרגלי עבודה נכונים, והכינה עימם ארוחות בעלות טעם ומראה.
לאחר שפרשה עבדה בסניף הדואר, וגם שם הטביעה את חותמה. תוך כך היה אפשר לשמוע את קולה במבטא  האופייני,  משוחחת שיחת נפש  עם מי מהחברות. היא נהגה להשתתף באספות החברים, והביעה שם לא פעם את דעתה.
היא התגוררה ב"בית סביון"  שבע שנים, שם המשיכה ליצור קשרים ולארח.