דפי הנצחה

לילי קנולר ז"ל
נולדה בי"ג בטבת תרנ"ט 26.12.1898
נפטרה ב ו' באייר תשס"ג 08.05.2003


לילי קנולר, בת שמשון ותרצה רוזנבאום, נולדה בגרמניה בעיר מנהיים בשנת 1898. למדה באוניברסיטאות בהיידלברג ובברלין. נישאה ליצחק קנולר ונולדו להם שלושה ילדים: ארוין, חנה ויהודה. בשנת 1936 עקרה המשפחה להולנד. ארוין וחנה עלו ארצה לפני מלחמת העולם השניה. בזמן המלחמה הסתתרו יצחק ולילי עם בנם יהודה בבלגיה. בסוף 1942 הצליחו לברוח לשוויץ, אולם השוויצרים החזירו אותם לגבול והם נאלצו לחזור לבלגיה, שבה הצליחו לשרוד בניסי ניסים כשהם נודדים בין דירות מסתור. עם השחרור הפך בית המשפחה בבריסל למרכז ציוני-דתי תוסס לחיילים יהודים מהבריגדה ולשארית הפליטה. לצד בעלה לקחה חלק פעיל בהקמת מוסד חינוכי דתי – ציוני לכמה מאות יתומים שהתחבאו בשנות המלחמה אצל נוצרים ובמנזרים. בשנת 1947 עלתה המשפחה ארצה. לאחר כחצי שנה נפל בנם ארוין בקרב בדרך לעטרות ולאחר כחודשיים נהרג בעלה בהפצצה על התחנה המרכזית בתל-אביב.

כל הנוראות הללו לא הצליחו לשבור את רוחה. היא עברה לגור לצד בתה חנה כהנא בקבוצת יבנה, למדה מקצוע חדש: עבודה סוציאלית, ובעבודתה בתחום זה שיקמה את עצמה ואת מטופליה כאחד. היא עבדה בישובים ובמעברות בתנאים קשים ביותר עד גיל 75. לאחר יציאתה לגמלאות עבדה בארכיון הקבוצה ובחדר החולים. ניחנה בחיוניות מופלאה. כל חייה הארוכים נותרה צעירה ברוחה ורעננה במחשבותיה. סקרנותה האינטלקטואלית באה לידי ביטוי בהשתתפותה הפעילה בשיעורי תנ"ך, בקריאתה הלהוטה בספרות יפה בשפות גרמנית, אנגלית וצרפתית, בערנותה הפוליטית ובהשתתפותה באספות הקבוצה. אישה אצילה הייתה. לבושה בפשטות מעודנת, קומתה זקופה, מבטה קורן, כל אורחותיה מופת לנימוס ולהדר. שומרת על כבודה וכבוד הבריות, נזהרת מאוד בלשונה, מתבוננת בכל אדם בעין טובה. ממזגת בהליכותיה אמונה עמוקה, הקפדה בקיום מצוות, תפילה זכה, צניעות כובשת ודרך ארץ. נפטרה בת 104 מוקפת אהבה והערצה של בנה וביתה, ו-55 נכדים, נינים וחימשים.