דפי הנצחה

נעמן תמר (תמי)



נולדה ב-כ"ב בתשרי תש"ח 6.10.1947

נפטרה ב-ב' בניסן תשס"ב 15.03.2002

תמי הייתה בת יחידה להוריה ריטה ושלמה סיגלשיפר. את שנותיה הראשונות בילתה בעיקר בחיק משפחתה המורחבת שכללה בני דודים המבוגרים ממנה. היא, כצעירה מכולם, "זכתה" להיות להם האחות הצעירה. בשנת תשי"ט הגיעה המשפחה לראשונה לישראל ושהתה בקבוצה מספר חודשים. תמי נקלטה בבית הילדים ("בית אורחים") והשתתפה בכל תוכניות הילדים. ב-תשכ"ה הגיעה לשנת ההכשרה של בני עקיבא ומאז קשרה את גורלה עם מדינת ישראל ועם קבוצת יבנה. ב-תשכ"ו נישאה למיכאל נעמן (מייק).

תמי למדה חקלאות בירושלים וברחובות ועבדה במשך שנים רבות בלול ובמדגרייה. בתוך תקופה זו נולדו חמשת הילדים. כשהתפנה מקום במרפאה, יצאה ללימודים וסיימה את הכשרתה כאחות עם התמחות במיילדות. עם סיום לימודיה השתלבה במרפאה כאחות, ולאחר תקופה קצרה לקחה על עצמה את ריכוז המרפאה, תפקיד אותו מילאה עד לגילוי מחלתה. במשך תקופה זו שמה תמי למטרה את קידום הרפואה המונעת, הטיפול הפרטני בחבר והיחס המיוחד לכל מי שנזקק לשירותי המרפאה. הדים לשביעות הרצון של החברים עודדו אותה לדבוק בדרך זו ולהנחיל לחברות הצוות האחרות את אותה תחושת אחריות.

על מנת להיות מעודכנת גם במקצועה השני, המיילדות, התנדבה לעבוד ערב בכל שבוע בבית החולים "שערי צדק". את זמנה הפנוי מילאה ברקמה, שירת המקהלה ומשחק בחוג לדרמה.

כמו במקרים רבים אחרים, מותה בא עלינו ללא הכנה מוקדמת. הכתובת על מצבתה "חכמה, ראתה את הנולד" משקפת בדיוק את תחושת כולנו. ידענו כולנו כי מחלתה אינה מותירה סיכוי לריפוי, אך יצאנו ל"מלחמת עולם". התייעצנו, כתבנו, הקשבנו, ורצינו מאד "להרוויח" עוד זמן. יצאנו למסע – אך נקטעה הדרך...