דפי הנצחה

יוסף וולף ז"ל



נולד בי' באב תרפ"ד 10.08.1924
נפטר בט' באדר תשס"ו 09.03.2006


יוסף נולד להוריו יהודה וולף ואמו בטי לבית ויינברג בעיר אמדן בגרמניה. אביו היה ראש הקהילה ואופה. ב-1937 נאסרו מורים מבית ספרו ויוסף, תלמיד כתה ח', מונה למורה לכתה א'. כבר בגיל 14.6 השתלב בהכשרה בגרינסהוף. בגיל 16 יצא בדרך לא דרך, במסגרת עלייה ב', בדרכו לארץ. כשהגיעה האונייה לחופי הארץ תכננו השלטונות הבריטיים לגרש את העולים לאי מאוריציוס. וכך איתרע מזלו להיות על האונייה "פטריה" בנובמבר 1940 ולחוות את פיצוץ האונייה. יוסף, שלא ידע לשחות, הספיק לקחת חגורת הצלה ואת דרגש השינה שלו ולקפוץ למים. הוא הועבר עם שאר הניצולים לעתלית ושהה שם 7 חודשים. בסוף המלחמה נודע שהוריו יצאו במשלוח האחרון מטרזינשטט ונרצחו באושוויץ.
ב-1941 הצטרף לקבוצה של עליית הנוער שנקלטה ברודגס, ומשם המשיך לקבוצת יבנה. ב-1946 התחתן עם הדסה לבית יואל, וב-1947 נולדה בִיתם בתיה. בשכנות לחדרם התגוררו ידידיהם קורטי (אברהם) והני מאיר, עם שלושת ילדיהם נתן, רותי ולאה. במאי 1948 עבר מטוס מצרי מעל שמי יבנה, והטיל פצצה על ביתם. ההפצצה גבתה את חייהם של הדסה, קורטי ורותי. נתן ובתיה נפצעו. כעבור שנה התחתנו יוסף והָני, וגידלו יחדיו את שלושת ילדיהם ואת אברהם שנולד ב-1952.
יוסף מילא תפקידים רבים בקיבוץ: נהג משאית, סדרן עבודה, גזבר, מרכז שירותים. מחוץ לקבוצה פעל בקבה"ד כמרכז תחום ענפי השירות וכוח אדם, והיה ממייסדי איגוד התעשייה הקיבוצית. פעל יחד עם יגאל הורוביץ להקמת המפעלים "מרבק" "מטמור" ו"אדניר" לטובת הקיבוצים והמושבים באזור הדרום. בשנות הששים למד כלכלה באונ' תל-אביב. בשנים 1969-1973 כיהן כמרכז משק. בשנים 1974-1977 פעל בלונדון בשליחות איגוד התעשייה הקיבוצית, ומצא בכך סיפוק רב. על פועלו זכה יוסף פעמיים בפרס "קפלן". בשובו עסק בתחומים שונים, בין השאר בענייני שילומים מגרמניה. חברי יבנה מצאו אצלו אוזן קשבת ותמיכה מעשית. גם בשנים המאוחרות עסק בצורכי ציבור ללא לאות, כמנכ"ל לפיתוח מפעלי תיירות, יו"ר מועצת המנהלים של חברת "פז", מנכ"ל "גזית" ועוד.
היה איש משפחה למופת, דאג לילדיו, לנכדיו ולניניו. בשנת 1993 שכל את נכדו עזרא אשר הי"ד בפעילות בלבנון, על נפילתו התקשה להתגבר.