דפי הנצחה

הדסה נולדה וגדלה בברלין, גרמניה, בת שניה להוריה מרדכי ומתילדה מרקוס. אביה שירת במלחמת העולם הראשונה כחייל בצבא הגרמני, נפצע קשה ואף קיבל אות הצטיינות. עובדה זו לא סייעה לו להינצל מהנאצים. המשפחה השתייכה לקהילת הרב קרליבך בברלין, שם לא היה בית ספר יהודי, לכן למדו הדסה ושמשון, אחיה הבכור, בבית ספר כללי, כשאת לימודי היהדות השלימו אצל מורה פרטי.
כשהייתה בת 10, עברו להתגורר בשכונה בה התקיימה קהילה יהודית גדולה, "עדת ישראל". אביה שימש שם כגבאי, שליח-ציבור וחבר בחברה-קדישא. את לימודיה המשיכה הדסה בבית הספר היהודי שם. לאחר מאמץ רב, הצליחו הוריה לשלוח אותה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער. בשנת 1939, בהיותה בת 16, הגיעה לכפר הנוער הדתי "כפר-חסידים" שזה עתה נוסד. הוריה נלקחו לגטו טרזינשטאט, אביה נפטר שם, ואימה נספתה באושוויץ.
הדסה השתלבה היטב במחזור ב' בכפר-חסידים, שהתה שם כשנתיים, ויחד עם חברי הגרעין שהתגבש בכפר הנוער, נקלטה בקיבוץ רודגס. הדסה ובעלה לעתיד אלי בוכאסטר, נימנו עם הקבוצה הראשונה שיישבו את קבוצת יבנה. בשנת 1942 העמידו את החופה הראשונה במקום!
רוב שנותיה עבדה בטיפול וחינוך ילדים. בתחילה כמטפלת של ילדי בית הספר, ולאחר מכן, קרוב לעשרים שנה, כמטפלת ב"גן הכחול" לצידה של עפרה עמיר הגננת. היא נודעה כמטפלת נמרצת, שידעה לעמוד על דעתה, והכל על מנת לקדם ולשפר את הטיפול בילדים. עם סיום עבודתה בגן, הקימה את ארכיון הקבוצה, ועשתה זאת כדרכה במקצועיות, חריצות ויסודיות.
הדסה ספגה בבית הוריה זיקה לתרבות. אחד מתחביביה היה האזנה למוסיקה קלאסית. היא הקפידה לשמור על קשרים עם קרוביה, והייתה החוליה המקשרת בין כל בני המשפחה. חבֵרוּת היה ערך חשוב בעיניה, וכך זכתה למספר חברות קרובות, איתן נוצר קשר אמיץ. משפחות רבות זכו לתמיכה ועידוד ממנה בימי זיקנה וחולי. יחד עם אלי רוותה נחת מהמשפחה העניפה שהקימו, שישה בנים ובנות, נכדים ונינים.