דפי הנצחה

שרייבר חדוה



נולדה בי"ב בתשרי תרע"ג 23.9.1912

נפטרה בי"ז באדר תשס"ד 10.3.2004



את חדווה זוכרים חברי יבנה כאישה עסוקה, נמרצת, עוזרת לכולם ותמיד מחייכת, צוחקת בקול, שמחה ומלאת חדווה – כשמה כן היא. היא נולדה בשם "פרידה" בעיירה טלץ' שבליטא בשנת 1912 להורים זאב ורחל לוין, למשפחה ברוכת ילדים. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה המשפחה ברחה לרוסיה ונשארה שם שנים אחדות.

באפריל 1934, לאחר הכשרה של הפוהמ"ז בממל, היא עולה לארץ ומגיעה לכפר סבא. מתגוררת אצל אחותה זהבה כמה שנים ועוזרת לה בעבודות המשק. ב-1938 היא מחליטה לעבור לקיבוץ. בקיבוץ רודגס היא מכירה את יהושע וב-1940 הם נישאים. עם המעבר מרודגס ליבנה משפחת שרייבר מקבלים "ליפט" קטן מידות. בליפט הצנוע והפשוט מתפתחים חיי חברה. חדווה ויהושע מארחים את ה"אוסטגותיים", הם החבורה של יוצאי מזרח גרמניה.

בשואה אבדה משפחתה של חדווה. נותרה רק אחותה זהבה ואח שגר בדרום אפריקה.

חדווה יחד עם יהושע אהבו לטייל בארץ ובכל רשימת טיולים שמם התנוסס בראש הטור.

חדווה עבדה במקומות עבודה רבים בקיבוץ. במטבח, ובמכבסה, במרפאה ובמחסן. היא יצאה כחובשת וכמבשלת למחנות בני עקיבא. העבודה הייתה קשה אך הסיפוק היה רב. אחד העיסוקים המרכזיים והאהובים עליה היה תפירת וילונות לחלונות הדירות. לחדרה במחסן הלכו הבנות המתבגרות בחיל ורעדה, שם הן קיבלו חזיות ראשונות. מלבד כשרון טבעי לתפירה, התברכה ביכולת ללמוד טכניקות חדשות, לאלתר פתרונות יצירתיים, והעיקר – להשקיע את מלוא המרץ במשימות שקבעה לעצמה. את סיפוקה הגדול ביותר הנחיל לה עיסוקה רב השנים במיון, תיקון, סידור, אריזה ומשלוח בגדים לנזקקים במוסדות שונים.

את שנותיה האחרונות נאלצה לבלות בבית סביון, מוגבלת בראייה ושמיעה. גם שם שמרה ככל יכולתה על מצב רוח טוב.