דפי הנצחה

נולדה בי"ט בסיון תרס"ח 18.06.1908

נפטרה בט"ז בכסלו תשס"ג 21.11.2002



לנה נולדה בהמבורג, בבית דתי. היא למדה ניהול משק בית בפרנקפורט שעל נהר מיין, ולאחר התמחות עברה למוסד "אהבה" בברלין, שם הדריכה את הבנות שלמדו את המקצוע. בשנת 1931 החליטה ללמוד עבודה סוציאלית, אך כיהודיה יחידה סבלה מאנטישמיות, ובמקום ללמוד החליטה לפנות להכשרה בגרינגסהוף. בהכשרה פגשה לנה את בעלה לעתיד, שלמה, והם היו הזוג הראשון שנישאו שם. בכורם בנימין (בניה) היה התינוק הראשון. שם לנה סייעה רבות בניהול ההכשרה.
בשנת 1935 עלתה המשפחה לארץ, לרודגס, שם נולדה בתם מירה. לנה ניהלה ברודגס את המטבח, כשבקושי היה כסף לקנות אוכל, והחברים הסתפקו במועט: לארוחת ערב אכלו חצי פרוסת לחם, חצי ביצה ואורז. בעקבות מחלה, נשלחה לנה לתקופת התאוששות לסמינר בירושלים, שם יצרה קשר מיוחד עם נחמה ליבוביץ. לנה הבטיחה לה שאם תיוולד לה בת, היא תקרא נחמה, וכך אכן היה – ב-1943 נולדה בתם נחמה. במהלך השנים נולדו עוד שתי בנות, ברוריה וידידה. לאחר שעבדה לנה כאקונומית, כאחראית מטבח ילדים וכמחסנאית, היא עברו לעבוד בטיפול חולים, ובתפקיד זה ראתה את ייעודה. בנוסף לטיפולה המסור בחולים, הקדישה לנה מאמץ מיוחד לפינוק היולדות. כאישה שחרתה על דגלה "תורה ועבודה" הקפידה על תפילה בבית הכנסת בשבתות וחגים, תמיד השתתפה בשיעורי תורה, בבחינת "עשה תורתך קבע".
בהיותה בת 57 נפטר בעלה האהוב שלמה, ללא עת. קשה מאוד הייתה האבדה, אך לנה התאוששה וחזרה ליטול חלק פעיל באירועים התרבותיים של הקבוצה, בטיולים, בפעילות ספורטיבית, ובעצם בכל תכנית שהתארגנה. בשנותיה האחרונות רותקה לנה אל מיטתה. מעל שבע שנים שכבה בבית סביון, במקום בו כל כך אהבה לעבוד. במהלך שנות מחלתה הממושכת, נפטרו בנה בניה וכלתה שושנה. במותה הותירה לנה ארבע בנות נשואות, 28 נכדים, ונינים רבים.