דפי הנצחה

אלקנה הישראלי



נולד בה' בתמוז תשט"ז - 13.06.1956
נהרג בכ"ח בתשרי תשמ"ט - 09.10.1988




נולד ביבנה - ביעף. היה ילד צנום וצנוע, שנון ורגוע, חייכן, מקורי וחברתי. בחברת הילדים לא היה בריון, גם לא שובב. אך כל כך אהוב היה בגלל הלבביות, היושר והכנות שקרנו מפניו.
מסירותו לענף החי הובילו אותו, עוד בתור תלמיד, לענף הלול, ודרך קשרי עבודה עמוקים עם אריה לנג ז"ל, הפך, אחרי גמר לימודיו בפקולטה, לאיש הלול. עבד עם צעירים ומבוגרים. הלקוחות שהדריך מאוד העריכו אותו בגלל הידע, המסירות, היושר והיחס האישי - ובנסיעה אליהם נפגע בתאונת דרכים.
לא רק איש משק היה. היה עסוק גם בלימוד תורה, בפעילות בחברה, במקהלה, בהצגות, בוועדת החינוך וההשתלמויות, בנתינת שיעורי עזר לילדים, בהכנת ילדים לבר-מצווה, ולמעשה, בכל דבר שנדרש ממנו.
היה איש המצפון, איש העקרונות ורגיש לצורכי הזולת.
עם גמר השירות בצה"ל יצא לסניף בני עקיבא בפתח-תקווה, וגם שם עשה חייל וניסה להחדיר בחניכיו את מסר הקיבוץ הדתי: אהבת האדם, התורה והארץ.
בתוך המשפחה הקטנה היו לו יחסים מיוחדים עם אחיו עמנואל. למרות פער הגילים, היתה ביניהם הערכה ואהבה הדדית.
היה בן נפלא - וכל דבר שהתקבל על דעתו, נעשה על הצד הטוב ביותר. הרבה חום ואהבה פיזר סביבו. אף פעם לא ניסה למצוא חן בעיני מישהו, אלא חתר אל מידת האובייקטיביות. חונן בשיקול דעת וחוש נכון של צדק שהובילו אותו לשפוט כל דבר לגופו של עניין.
עם גילה, רעייתו, הקים בית לתפארת. לליאור ולטליה היה אב אוהב ודואג. והמשפחה פרחה מאושר והחיים היו חלקים ומבטיחים, פתיל החיים באמצע נגזר.
הפסוק מההפטרה של הבר מצווה שימש כסיסמת חייו:
"הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד. והצנע לכת עם אלוקיך". (מיכה י':ה.).