דפי הנצחה

אריה (יהודה) לנג

נולד בט"ו בטבת תש"ו - 19.12.1945

נפטר בט"ז בסיוון תשמ"ה - 05.06.1985



בילדותו היה אריה מרותק לבית, עקב מחלת כליות. את כל זמנו בילה בקריאה.

בגיל צעיר מאוד הספיק לקרוא את כל הספרים בספריית הילדים. גם התעמק בתנ"ך ובאנציקלופדיות למיניהן.

אחרי התיכון למד אריה בישיבת מרכז הרב, ומאז קבע עיתים לתורה. יום יום, לאחר העבודה היה יושב ולומד.

בשנת תשכ"ז (1967) נשא לאישה את חוה, בת קיבוץ בארות יצחק, ונולדו להם ארבעה ילדים.

אריה עבד בלול. החל את עבודתו כנער מתלמד והגיע לניהול הענף. ידיעותיו בגידול עופות הביאו לידי כך שאפילו הווטרינר נעזר בו, והוא הדריך במשקים שקנו אצלנו אפרוחים.

כשבנו לול אטום ראשון, נעזר הקבלן במומחיותו הטכנית. הוא גם נשלח לטורקיה לפקח על בניית הלולים בחווה של שותפינו שם.

במקביל לעבודתו בלול, מילא אריה תפקידים שונים. היה מרכז-כוח אדם הראשון. שירת בוועדת הדת, ועקב ידיעותיו הנרחבות בהלכה, עזר בטיפול בבעיות הלכתיות שונות, כגון החליבה בשבת והפעלת ה"אוסף האוטומטי" בלול, בשבת.

כיו"ר האסיפה, פתח בדבר תורה מענייני דיומא. גם בבית ובכל הזדמנות אהב "לקשט" בדברי תורה. חברים רבים היו פונים אליו בשאלות הלכתיות, והוא, למרות שלא היה מוסמך, שימש כמורה דרך.

לעתים לימד בבית הספר. החינוך היה בעיניו הדבר החשוב ביותר לעיצוב האדם, לכן החליט לעשות הסבה מקצועית. שנתיים התמחה במקצועות היהדות, באוניברסיטה בירושלים, ולאחר שליחות חינוכית בבני עקיבא בארה"ב, הגיע לתפקידו כמחנך בתיכון.

מיוחדותו כאיש משק, למדן, ואיש חינוך, והקשר המיוחד שאותו יצר עם תלמידיו, היקנו לאריה מקום מרכזי בחדר המורים.

כמעט סמלי הדבר שביום מותו נחנכה בעין צורים ישיבת הקיבוץ הדתי, לה הועיד אריה תפקיד חיוני בחברתנו.

הוא מיהר לישיבה, אל תלמידיו שחיכו לו שם, אך נקרא לישיבה של מעלה.