דפי הנצחה

יוסף נולד בטורינו, איטליה, למשפחה מסורתית. בבר המצווה התקרב לקיום מצוות ובבגרותו הצטרף ל"קמפג'י", מקום בו התקיימו מחנות הקיץ באיטליה, שם פגש צעירים דתיים כמוהו וזהותו התעצבה. בעקבות אביו, בעל בית מרקחת גדול באיטליה, למד רוקחות. עם עליית הנאציזם באיטליה עלה עם משפחתו לארץ. תחילה לרודגס, ואח"כ הצטרף לאביו שהקים את מפעל "אבּיק" בתל אביב. אביו נפטר מדום לב במפתיע, ויוסף שב ליבנה כשהוא כבר נשוי לקלרה ואב לשני ילדים.
יוסף אהב הברקות לשוניות. כתב  בביטאון איטלקי וזכה להערכה על כשרונו. בעלון הקבוצה כתב על לימודיו בישיבת כרם ביבנה, על שליחות שנועדה להסדיר עלייתם של קבוצת גרים מהכפר סן-ניקנדרו בדרום איטליה, ועל ידיד נעוריו, פרימו לוי הסופר הידוע. כן כתב בהומור על שיטות התקציב, על תפקידו כמזריע עופות בלול. בכתבה אחת השווה את תפקידו כמזכיר-פנים לממיין התפוזים המתקשה להחליט על גורלו של כל תפוז. סיפר על הטריקים לזכור את המספרים של תאי הדואר בתפקידו כדוור. על פתח הכריכייה, בה עבד בגיל מתקדם, תלה שלט: "היה ברוך בבואך וכרוך בצאתך".  
הצחוק המתגלגל התערבב בבכי ובצער גדול עם מותם של שני בניו, גדי ועלי, בהפרש של ארבע שנים. אך הוא היה איש מאמין ואופטימי, וכוחות החיים שבו אליו.
בזקנותו שמר על טוב ליבו, על ההומור ועל החן הנפלאים שלו. המוטו שלו לחיים היה הפסוק: "נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם".