דפי הנצחה

מרים אריאל ז"ל



נולדה: ב' בשבט תרפ"ד 08.01.1924

נפטרה: י"א בתמוז תשס"א 02.07.2001


מרים לבית כהן-בולקיה, נולדה להוריה סובר וג'ני בטוניסיה, בעיר טוניס, בת בכורה מבין שישה אחים ואחיות.
בשנת 1948 עברה לצרפת ולמדה באוניברסיטת "סורבון" בפריס, שם סיימה תואר ראשון בלימודי השפה האנגלית.
עם סיום לימודיה עברה לאנגליה להכשרה של בח"ד בחוות סָ'קסטֶד, שם הצטרפה לגרעין האנגלי המיועד לעלות לקיבוץ לביא.
בשנת 1956, בהיותה בת 32, עלתה ארצה לקיבוץ לביא, יחד עם חבריה מההכשרה.
לאחר כשנה עברה לירושלים, ושימשה בתפקיד אם בית ב"בית חינוך עיוורים".
עם נישואיה לדוד אריאל בשנת 1958, הצטרפה לקבוצת יבנה. במהרה נולדו להם שני הבנים: יהודה ואליצור (צורי).
במשך שנים אחדות הייתה מטפלת של חברת הילדים "מעוז". בתפקיד זה השתדלה ללמוד מהר את ההווי המיוחד של בני המשק ולעשות את המיטב. חניכיה דאז זוכרים אותה כמטפלת מסוג שונה, כזו שידעה לדבר אליהם כבוגרים ולהעניק להם, בצד הדרישות, גם יחס אישי וחיבה יתרה.
לאחר מכן החלה ללמד אנגלית בבית הספר התיכון. היא התמחתה בתחום זה, ריכזה את התחום בביה"ס, והיתה פעילה בקרב הצוות החינוכי המוביל. היא זכתה להערכה רבה מצד מורים ותלמידים, והקנתה לתלמידיה שאיפה למצויינות. עם חלקם נרקמו קשרי ידידות שנשמרו זמן רב.
בשנת 1977 יצאה להדריך ולחנך קבוצת תלמידים בבי"ס התיכון בגבעת וושינגטון. פעילות זו גרמה לה סיפוק וזימנה לה היכרות עם נערים ממשפחות מעוטות יכולת.
בשנים 1979-1980 הייתה חברת מזכירות הקיבוץ, בתפקיד מרכזת חינוך.
בתחילת שנות השמונים חזרה ללמד ביה"ס לכמה שנים נוספות, בהן הכשירה את הדור הבא של המורות לאנגלית.
בהדרגה פרשה מההוראה ועברה לעבוד במטבח, כאחראית על המנות הצמחוניות. גם כאן מצאה את דרכה הייחודית להצטיין, לשמח ולפנק. כשכוחותיה עזבוה, מצאה את מקומה בעבודה בארכיון הקבוצה.
הסתלקותה הפתאומית הותירה את בניה, כלותיה ונכדיה מיותמים וחסרים את אהבתה.
בקרב ידידיה נשמרת דמותה הייחודית, הדעתנית והחייכנית, כמי שהוסיפה לרחוב הקיבוצי הוויה של אצילות, תרבותיות ואנינות טעם.