דפי הנצחה

ישי גדסי



נולד בה' באלול תשכ"ב - 03.09.1962

נרצח בכ"ו בניסן תשנ"ד - 07.04.1994





היה בן שני במשפחתו אחרי יותם ולפני חגית, עדה והלל.

התחתן בכ"ג באדר תשמ"ז עם חנה קואומו.

הוליד את: רעות, שביט וברק.

כבר בתור ילד התחבב על סובביו בנועם הליכותיו ובחיוכו התמידי. גדל והתחנך בקבוצה. אישיותו התפתחה אט והגיעה לעיצובה מבחינה דתית וחברתית במשך שירותו בצה"ל. אחת התכונות הבולטות באישיותו היה יחסו לזולת, באשר הוא.

ישי התגייס לשריון ועבר מסלול מהיר לקצונה. אחרי שנה וחצי בצבא קבע חזר לקבוצה ונרתם לעבודה בגד"ש. אף פעם לא הסתפק רק בעבודה וחיפש דרכים לתרום לחברה אם בעזרה לחבר בודד, לאלמנה, ליתומים, ואם בהדרכת נוער בקבוצה. היה פעיל ב- F.i.r.s.t (היחידה הישראלית להחשת פעולות סיוע והצלה) ובין יוזמי ההפגנה למען אחדות העם. מתוך הכרה בחשיבות פעולתו החינוכית עזב את הגד"ש ועבר לעבוד כ"מטפלת". חלק ניכר מזמנו השקיע בתפקידו כמג"ד מילואים, וכפי שמעידים פיקודיו, יחסו האישי אליהם היה מעבר לנדרש מתפקידו הצבאי. הוא התעניין גם בבעיותיהם בחיים האזרחיים ועזר ככל יכולתו.

בשנותיו האחרונות ריכז את מחלקת הביטחון בקיבוץ הדתי, וגם שם בלט בדרך חשיבתו הבלתי שגרתית, והכניס רוח חדשה לתפקיד בעידוד בוגרינו לצאת לשנת י"ג, ובשיתוף פעולה עם התנועות הקיבוציות בטיפול בחיילים.

גם במישור המשפחתי הפתיע ברעיונותיו. פעם ביקש מחנה שתלחין להם מנגינה חדשה לשיר המעלות במיוחד למשפחה, ופעם העיר את בנותיו מוקדם בבוקר לראות את זריחת השמש. הוא יזם יציאות לשטח הקרוב או הרחוק במסגרת משפחתית, בכדי לחבב עליהן את הטבע והנוף בארץ ולהגביר את החוויות המשפחתיות.

היה קשור מאוד לגורל העם היהודי ולתקומתו בארץ. וסופו היה אופייני לכך: ישי נרצח על ידי מחבל בצומת אשדוד ביום השואה.

ה"שבעה" הסתיימה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.