דפי הנצחה

טובה אלטמן


נולדה בג' בניסן תרע"ז 24.03.1917
נפטרה בכ' בשבט תש"ס 27.01.2000




טובה לבית לוי נולדה למשפחה דתית שגרה דורות רבים בכפר בחבל "הסן-נאסאו" בגרמניה. בילדותה למדה בכפר 8 שנים ולאחר מכן בבי"ס גבוה, בין גויים. הוריה הצליחו לקבל סרטיפיקט לבני המשפחה, ועלו לארץ לא לפני שחוו את מאורעות "ליל הבדולח". בנם הגדול ומשפחתו נשארו מאחור ונספו בשואה. ב-1940 הגיעה גם היא לארץ, לאחר טלטולים רבים, והצטרפה לקבוצת אברהם יחד עם קבוצת עולים שנמלטו מאירופה. היא עשתה זאת על מנת שלא להקשות על ההורים שהגיעו כמעט בחוסר כל.
ב-1941 נישאה ליעקב אלטמן ויחד עם חבריה עלתה לכפר עציון והחלה להסתגל לאורח חיים קיבוצי. יחדיו נאחזו בהר המוקף כפרים ערביים עוינים. משימות נכבדות עמדו בפניה: גידול שלושה בנים, עבודה במטבח בית ההבראה וביסוס הבית הפרטי והקיבוצי. בעקבות התקפות חוזרות ונשנות פונתה עם יתר הנשים והילדים מכפר עציון לירושלים. זמן קצר לאחר מכן השתנו חייה, עם נפילתו של הבעל יחד עם רבים מחברי הקבוצה ומגיניה. יעקב הי"ד נפל בקרב האחרון, כמפקדו האחרון של כפר עציון. לאחר שנים בגבעת עלייה נתפזרה הקבוצה של שרידי כפר עציון. טובה וילדיה הגיעו לקבוצת יבנה.
תוך קיום חיי עבודה רצופים במטבח, ללא מחלות, ללא טרוניות, כמעט ללא חופשות, ידעה למצוא את אושרה תוך הסתפקות בחיי צנעה, גידול הילדים ופינוקם, והידוק שפתיים בעת צער וכאב. טיפלה שנים רבות באימה במסירות, ללא תלונות, בתנאים לא קלים. כל זאת לאחר מילוי המטלות היומיומית.
הייתה ידועה גם באהבת זמר, שריקת שירים והתרפקות על הצגות באידיש. נהנתה מקשר נאמן עם חברותיה בקבוצה ועם חברות כפר עציון עמן הייתה נפגשת באזכרות ובשמחות. שירת חייה נסתיימה בשתיקה ארוכה אך נטולת סבל, לא מעט בזכות הטיפול המסור שזכתה לקבל בבית סביון.